<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ג' פ"כ</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כבר כתבתי כי אחר שנברא האדם מד' יסודות ואי אפשר לו להיות בלתי מאכל ומשתה בטבע הבהמות והמאכל והמשתה הכרחי לו היה מאת השם יתברך חסדו עלינו ליתן לנו תורתו השלמה שמכלל כוונותיה הוא לגרש התאוות ולהבזותם ולמעט בהם כפי היכולת ושלא יתכוון האדם בהם אלא ההכרחי. וידוע הוא כי רוב תאות ההמון הוא במאכל ובמשתה וזהו המבטל שלמות האדם האחרון כי בהמשך אחר התאוה לבד כמו שעושים הסכלים ישחת הגוף קודם זמנו הטבעי לו וירבו התאוות והאנחות והדאגות והקנאה והשנאה והמלחמות לקחת מה שביד חברו בעבור שתכלית הסכלים התענוגים בזה העולם ולא יבינו מה אחרית אלה. והתורה התמימה מבטלת תכלית זה ומרחקת כל דבר מסבב התאוה באזהרה במאכלות ובהמשך אחרי היין מספוריה הטובים והישרים בענין נח ואשר קרהו ומבנות לוט ומאזהרת הכהנים יין ושכר אל תשת וצותה להרוג בן סורר ומורה בטרם יגדל וירבה לחטוא ולהחטיא אחרים עמו. ואשר אנחנו רשאים לאכול ולשתות הזהירנו לברך את ה' ולהודות לו על כל הטובה אשר גמלנו כמו שבא בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. וכשאנו נהנין מן העולם הזה ומברכין את שמו יתברך ואנו מודים לו על רוב חסדו עמנו לא נמשך אחר תאות המאכל והמשתה ולא נהיה מאומרים אכול שתה כי מחר נמות אבל נסתפק במספיק ונעזוב המותרות אפי' מהדבר המותר לנו ונתרחק מהדברים המנועים והאסורים לנו למען יתקיים בנו והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם. ואבאר עתה הלכות ברכות בקצרה. בדרך הישרה. לפי כוונת הספר. נותן אמרי שפר. ואתחיל בברכת הנהנים. לכל חוש הנהנה מובנים. לחוש הטעם והריח והראות נתונים נתונים. עצמה ירבו לאין אונים. עול ובחור שם עם זקנים. אכלתי יערי עם דבשי. שתיתי ייני עם חלבי. אבות ובנים. לרעות בגנים וללקוט שושנים. הודו לאדוני האדונים.
